במהלך ישיבת הבית השבועית, חגגנו יחד לדייר בסוטריה את יום הולדתו. היינו כ-20 איש ואשה, דיירים וצוות. מעט נבוך ומופתע, הוא אמר, "מזמן לא חגגו לי יום הולדת, לפחות שנה". צחקנו. רצינו לתת לו משהו מיוחד, מעבר לספר שקנינו לו. כולם ידעו על המצוקה שלו, שברגעים קשים במיוחד יכולה לגרום לו להתפרצויות בצרחות קולניות שמהדהדות בכל הבית ומתגלגלות במורדות הרחוב בחוץ.
אז שאל אחד המשתתפים, "האם אתה מסכים שנצרח עכשיו, אתך, בקולי קולות, כולנו ביחד?" הוא חשש וחשב, ואז חייך ואמר, "יאללה!" ובניצוחו – "שלוש…ארבע" – שחררנו בקול אחד זעקה שנמשכה כשלושים שניות שהיו כנצח ונראה היה שנסדקו כל זכוכיות הבית, עף הגג מהבניין, וכבר רצים אלינו כל שוטרי השכונה… חתן יום ההולדת אותת לנו לסיים. שקט נחת עלינו, הרגשנו משוחררים ורפויים, ולו היה חיוך מפוייס אחד נדיר.
איחלנו לו יום הולדת שמח.
יום הולדת נוסח סוטריה